ערב הנאום הראשון והמדובר של בני גנץ הופך למסגרת של השידור: השניים מחכים לשמונה, מנתחים את שיר הקמפיין על ״הכוח של ביחד״, ממציאים כתבים לענייני השלכות ומנסים להזמין את גנץ דווקא אליהם לפני כל תוכניות האקטואליה. פעילות ליברה על ציפיות שהתבדו מביאה את יואב עמית, שכבר זכה בעבר בטיסה לאמסטרדם בזכות סיפור על חבר שלא מתקלח, וכעת ממחזר את הפרס לסיפור חדש: העבודה לא אישרה לו לטוס והאחות נסעה במקומו; השניים מתלהבים מהיכולת שלו להפוך פרס לפרס נוסף והוא זוכה שוב.
שאלת היום היא האם לכתוב על אוכל במקרר המשרדי ״נא לא לגעת״ או ״שייך ל...״, ומחזירה סיפור ארכיוני חשוב מהתחנה: מישהו אכל להם קוטג׳ מהמקרר, אז הם כרכו שרשרת ברזל סביב כל המקרר בשידור חי והודיעו שלא יפתחו אותו עד שהאשם יודה — והוא מעולם לא הודה. שירים ששזאם לא מזהה חוזרת עם אמנים מומצאים, ושיחה על Narcos מייצרת את הרעיון ל״נרקוס פינסקר״ על רוקח עבריין שמוכר הכול בלי מרשם.
ג׳רי פנדלבאום מנסה להפנט את שרון באמצעות קרמבו מתנדנד ומסיים במשפטי זן. לאורך הפרק ממשיכים גם סיפורי הציפיות, נוסטלגיית פסנתרי פלסטיק ומנורות לבה, ודיונים על עולם החדשות והבחירות.