פורטיס ושלומי שבן, הקרחת של ערן וההולוגרמה של פרס

פרק ראשון של שבוע חדש שנפתח בהופעת 30 שנה של רמי פורטיס וסיפורים מהקופסה. ערן נהנה מההפקה אבל מופתע מכך ששלומי שבן עולה עם פסנתר כנף ונשאר חלק גדול מההופעה, עד שהוא מרגיש שקנה כרטיס לפורטיס וקיבל כמעט הופעה של שבן; השניים גם צוחקים על הצרידות המזוהה עם פורטיס.

שקית זבל מסריחה שמשאירה את הריח במעלית אחרי שהשכן כבר יצא מחזירה טקסים של פינוי זבל. סולימאן הרחב מגיע בעקבות הגרסה הישראלית לשיגעון המוסיקה וממציא היכרות אישית עם הבי־ג׳יז, ג׳ון טרבולטה ושלל מפורסמים. טרבולטה שהופיע בלי פאה הופך לחקירה: ממתי הוא היה עם פאה, איך עוברים מתקופת השיער הטבעי לפאה ומדוע בכלל צריך להסתיר קרחת.

ביום טיול ליד הים ערן פוגש את מיכל דליות, קורא לה בשמה אחרי שכבר חלפה, מקבל ממנה חיבוק ושומע שהיא מאזינה לתוכנית גם אם עוד לא התחברה לכל ההומור. במסעדה ילד בן שלוש מתבייש לשאול אותו משהו, ואז מתברר שהוא רוצה להבין למה לערן יש קרחת; השיחה מחזירה את מעלה קרחות, בייגלה ודיון משועשע בפוליטיקלי קורקט של התקרחות.

שלט הבחירות של בני גנץ עם חצי פנים נהפך לפנטזיה על מנהיגי־על עם גלימות ותחתונים מעל המכנסיים. עמי מתקשר הפעם כמועמד בחירות ולא מצליח להזדהות. שאלת היום היא האם להשאיר תפריט אחד על השולחן אחרי ההזמנה; 60% נגד. ההולוגרמה של שמעון פרס סוגרת במתקפה על סטיקרים אישיים בוואטסאפ, שפיטה, קובי מרימי ועוד טרנדים.