ההכרזה על בחירות ב־9 באפריל הופכת את השידור לפרק בחירות טרי: ערן ושרון מדברים על פיזור הכנסת, על הפוליטיקאים שכבר מתחילים לזוז ועל תפקיד הסאטירה בתקופת בחירות. פליקס וילנסקי מגיע להכין showreel לתשדירי בחירות ומקליט פרסומת גנרית שאפשר להדביק לכל מפלגה: ״הביטחון בקרשים, הכלכלה בקנטים״, לצד ״תנופת העשייה״, ״שגשוג״ ו״מפלגה ג׳נרית״.
ערן מספר על ביקור בסופר עם הילדים, שבו נועם מחקה בקול עובד שדיבר בצורה מצחיקה; מכאן נולד דיון אמיתי באיך מסבירים לילד שחיקוי יכול להיות מצחיק אבל לא עושים אותו בפני האדם — בעיה מעט מורכבת כשאבא מתפרנס מחיקויים. גם שיחות הילדים על פוקים ופלוצים הופכות לדיון על גבולות קומדיה.
דורית חוזרת לשעשועון וממשיכה להיכשל גם כשהשאלות כמעט בלתי־ניתנות לכישלון. שבוע הברכות מביא בין היתר אבא שמברך את בתו ואומר שהייתה ילדה מכוערת אבל ״משתבחת עם השנים״. רותי ברודו פורצת לאולפן כאילו מדובר במסעדה, מציעה לו שמות, טועמת ״כבל בננה״ ומכריזה שוב ושוב ש״זו מנה טובה״, תוך שהיא מנסה לפענח גם את הזוגיות של המגישים.
עוד בפרק: שירי המשך כמו ״סע לאט 2״ ו״ג׳סיקה 2״, מנשה נוי/נוסטלגיית רדיו, קבוצת ווטסאפ לא רצויה לדירות קטנות, וחוק היום — האם מניחים את הטלפון על השולחן עם הפנים למטה.