זהו פרק טרי של תחילת ינואר. רמי קליינשטיין נכנס באנרגיות בלתי נגמרות, מדבר כמו גורו חיובי על אהבה, מנהרות, חפצים והחיים עצמם, עד שקשה להבין איפה נגמרת השיחה ומתחיל שיר. ״עמי״ מתקשר שוב ומנסה לזהות את עצמו באמצעות עוד מקצוע/תיאור בלתי אפשרי — הפעם בין היתר כמי שמתקלט על כיריים — ומייצר את טקס הזיהוי הקבוע.
השיחה על ספאם ורשימות דיוור מתמקדת בשאלה למה כשמבקשים להסיר אותך עדיין שואלים אם רק מהרשימה הזאת או מכל הרשימות. חוק פדר שואל אם כשחוזרים מהסופר צריך לחלק שקיות בין שתי הידיים כדי לאזן משקל או לרכז הכול ביד החזקה ולהשאיר את השנייה כפיבוט; מכאן מגיעה פילוסופיית נשיאת שקיות שלמה.
תחרות התכונות המשפחתיות ממשיכה עם הורה שמגיע חמש שעות לפני טיסה ועם הרגלים שאנשים נשבעו שלא יאמצו ובכל זאת אימצו. ברקע ממשיך הקיץ המוזיקלי של הדמויות, והפרק משמש גשר ישיר ללקט של יום חמישי שיאסוף את החומרים של השבוע.