הפרק ממשיך את פתיחת 2018 עם שיחות על מוזיקה בעידן הסינגלים ועל התחושה שכל שיר חדש נורה לעולם כמו טיל במקום לחיות בתוך אלבום. כרטיסי חניון מעוררים ויכוח אם לקחת אותם איתך או להשאיר ברכב, והמשחק על תכונות שעוברות מההורים מביא הרגלים כמו לשמור אוכל מקולקל, לנזוף על לבנה וריבה ולצחוק עם נחירה משפחתית.
פאדיחה טכנית משאירה גרעפס מוקלט/מיקרופון פתוח במקום הלא נכון. מחאות באיראן נכנסות לאקטואליה. ״קאובוי של חצור״ מגיע לפרק 6: סרחיו וחברו מחפשים לינה, מגיעים לבית מרקחת במקום למלון, ממשיכים למלון של טופסי ולמכרות ״פודיום״ ופוגשים את זקי שן טוחנת, כשהמערבון הגלילי ממשיך להסתבך.
יורם שפטל מסכם את 2017 בדרכו — אד שירן, ראמן, אופנת וואנזי ועוד תופעות שהוא מתעב — ובבר מלמד עברית באמצעות קרובי משפחה ומשפטים שאין סיכוי שמישהו יצטרך לומר. השידור שומר גם את הוויכוחים הקטנים של תחילת שנה: מי מחזיק את המעלית, איך אומרים שלום, ומה באמת שווה לזכור מהשנה הקודמת.